היא לוקחת נשימה עמוקה, עוצרת, בוחנת את הקלפים שפרושים על השטיח , בוחרת קלף אחד ומתחילה לספר לי.
" אני מרגישה שאני מאפשרת לעצמי לקלף עוד ועוד שכבות מעצמי. מאפשרת לעצמי להיות יותר חשופה. אני מרגישה שגם המשקל לאט לאט מתקלף בהתאם. על כל קליפה שאני מאפשרת לעצמי להסיר אני מרגישה שאני מתקרבת ליעד שלי."
את יכולה לספר לי איפה צולמה התמונה הזו?- שאלתי
היא בוחנת את הקלף, מסתכלת עליו ומחייכת. "היא מצולמת בחוף הים. תראי היא שוכבת על החול. וואו כמה זמן לא הייתי בים... וואו כמה שאני אוהבת את הים" תגידי, יש עוד דברים שנמצאים לידה שלא מצולמים בתמונה? כן, חוף הים מלא באנשים, מתרחצים, ילדים ומבוגרים. אבל היא נמצאת לבד , שוכבת, מרגישה את החול, נהנית מהלבד שלה.
את יכולה לספר לי דרך הקלף הזה מה היעד שלך שדברת עליו קודם?
היא מתבוננת בו שוב, חוקרת אותו מרימה עיניים אליי חזרה ומוסיפה " נראה לי שהים הוא היעד. גם כי שנים לא הלכתי לים כי התביישתי בעצמי וללכת לים זה נצחון עבורי בכל כך הרבה מישורים. וגם כי הים מאפשר לי לבחור האם אני רוצה להיכנס להירטב או רוצה להשאר על החוף. הים הוא מקום של בחירה מבחינתי. של אפשרויות."
את יכולה לראות את הים בתמונה? את יכולה לתאר לי אותו?
לא, אני עוד לא מסוגלת לראות אותו בתמונה. אבל אני כבר יודעת שהוא שם.
*התמונה היא קלף מהערכה שלנו🤍
